https://www.jonyautoparts.com/
מראה אחורית היא מראה המוצבת בצד החיצוני של רכב מנועי כדי לעזור לנהג לראות את האזור האחורי, ובצד הרכב, מחוץ לראייה ההיקפית של הנהג.
כמעט לכל המכוניות המודרניות מותקנות מראות צד על הדלתות - בדרך כלל על עמודי A - ולא על הכנפיים (החלק של הגוף שמעל בורות הגלגלים).
ניתן לכוונן את מראות הצד בצורה אנכית ואופקית ידנית או מרחוק כדי לספק כיסוי הולם לנהגים בגבהים ובמצבי ישיבה שונים. ניתן לכוונן את הכוונון מרחוק באמצעות כבלי בודן או חשמלית באמצעות מנוע גיר. ניתן גם לחמם את זכוכית המראה חשמלית, ויכולה לכלול עמעום אלקטרוכרומי כדי להפחית את הסנוור לנהג מהפנסים של כלי הרכב הבאים. מראות צד מכילות יותר ויותר את מחזר האיתות של הרכב. ישנן עדויות לכך שמחזרים מותקנים במראה עשויים להיות יעילים יותר מהחזרים שהותקנו בעבר במקומות הראשיים בצד הפגוש.
בשנות ה-40 כבישים רבים לא היו סלולים והיו בעלי שני נתיבים, אחד לכל כיוון. הנהגים צריכים לשים לב רק לתנועה שלידם ומאחוריהם (מבט לאחור). לכן, עד סוף שנות ה-60, לרוב מכוניות הנוסעים עם מראות פנימיות הייתה רק מראת הצד לנוסע כאביזר אופציונלי מכיוון שהיא נחשבה לפריט יוקרתי.
בארצות הברית ובקנדה, התקן הפדרלי לבטיחות רכב מנועי של המינהל הלאומי לבטיחות בדרכים 111 ותקן בטיחות כלי רכב קנדי 111 מחייבים את מראת הצד של הנהג לספק "הגדלה של יחידה", מראה שטוחה רפלקטיבית של 1:1 המשיגה ללא עיוותים. . עם זאת, הגדלת יחידה מגבילה את שדה הראייה שמראות בגודל התואם לגוף יכולות לספק. למעט צפון אמריקה, תקנות ה-ECE הנהוגות ברוב חלקי העולם מאפשרות למראות הצד לנהג להיות משטח שטוח, קמור או אספרי; החלק האספרי משולב בדרך כלל עם חלק קמור גדול יותר, עם רצועה גלויה בין שני החלקים קווים מרווחים כדי להתריע בפני הנהג על שינויי הפרספקטיבה השונים של שני החלקים.
בשל המרחק מעיני הנהג אל מראת הצד של הנוסע, ניתן להשיג שדה ראייה שימושי רק עם מראות קמורות או אספריות. עם זאת, הקמור גם מכווץ את האובייקט המוצג. מכיוון שעצמים אלו נראים רחוקים יותר ממה שהם באמת, הנהג עשוי לבצע תמרונים כגון החלפת נתיב, בהנחה שהרכב הסמוך נמצא מאחורי מרחק בטוח, כאשר הוא למעשה קרוב יותר. בארה"ב, קנדה, הודו, דרום קוריאה ואוסטרליה, חפצים במראות לא מישוריות שנחרטו או מודפסות באגדות אזהרה קרובים יותר ממה שהם נראים.
נפוץ יותר במכוניות שנבנו מאז שנות ה-2000, מראות צד ניתנות לקיפול ידני או חשמלי כדי להגן עליהן כאשר המכונית חונה או שוטפת במכונת שטיפה אוטומטית. למכוניות חולפות קל לצבוט את המראות הבולטות; תכונת הקיפול עוזרת להגן עליהם מפני פציעה. תקנה 46 של ECE מחייבת להתקין מראות כך שהן יתנדנדו כאשר יפגעו על ידי צילינדר בדיקה המייצג הולך רגל.
רק במרץ 1983 התיר משרד התחבורה היפני רישום של מכוניות ללא מראות על הפגושים הקדמיים, כך שהמראות האחוריות הותקנו הרחק קדימה על הפגושים הקדמיים. לרכבים חדשים יותר עם מפרט יפני יש מראות צד דומות לאלו שבמדינות אחרות. נהגי מוניות ונהגים מקצועיים אחרים עדיין מעדיפים מראות צמודות כנפיים מכיוון שהם מרגישים שהם עובדים טוב יותר בתנועה כבדה במיוחד.
תקן בטיחות לרכב מנועי הפדרלי 111 דורש שמראות צד קמורות בעלות רדיוס עקמומיות בין 889 מ"מ ל-1651 מ"מ. תקן בטיחות כלי רכב קנדי 111 מציין טווח שבין 890 מ"מ ל-1800 מ"מ. לא תקנים אמריקאים או קנדיים מאפשרים שימוש בעדשות אספריות. תקנה ECE 46 האירופית, המשמשת ברוב העולם, מאפשרת התקנה של מראות שטוחות, קמורות ו/או אספריות משני צידי הרכב. מחקר אמריקאי מצביע על כך שמראות צד לא שטוחות לנהג עשויות לסייע בהפחתת תאונות.
https://www.jonyautoparts.com/